החלטה בתיק ת"א 11662-08-11

1.         בקשה לסילוק על הסף של התביעה נגד נתבע 1, בהיעדר עילה.

2.         רקע:

            התובע עבד אצל הנתבעת 4, שבעלי מניותיה ומנהליה היו הנתבעים 2 - 3.

            הנתבע 1 הוא בנם של הנתבעים 2 - 3.

            לתובע לא שולמו מלוא הכספים המגיעים לו כעובד, הוא תבע כספים אלה בבית הדין האזורי לעבודה, ונפסקו לזכותו סכומים מסוימים.

            התובע לא הצליח לגבות את החוב הפסוק מהנתבעת 4, והגיש בבית משפט זה תביעה נגד הנתבעים 1 - 3, לתשלום החוב הפסוק.

            התביעה נגד הנתבעים 2 - 3 נמחקה בהיעדר סמכות: לפי הפסיקה, הדיון בהרמת מסך או אחריות אישית בכל הנוגע לחובות של חברה מעבידה, הוא במסגרת בתי הדין לעבודה.

            לא כך המצב באשר לנתבע 1, שלא היה בעל תפקיד או בעל מניות בנתבעת 4, והתביעה נגדו נותרה בבית משפט זה.

3.         הנתבע טען בבקשתו כי כתב התביעה אינו מגלה כלפיו כל עילה, משום שהתובע לא היה אורגן של החברה או בעל מניות בה, וממילא לא ניתן להטיל עליו אחריות אישית לחובותיה, כבעל תפקיד או כבעל מניות.

            כן נטען, כי לא ניתן לייחס לחברה הקיימת כיום חובות של החברה הקודמת.

4.         דין הבקשה להידחות, בכפוף להסתייגות שתצוין להלן.

            הלכה ידועה היא, שהמבחן בבקשה לסילוק על הסף הוא, האם - בהנחה שיוכחו כל העובדות הנטענות בכתב התביעה - יהיה התובע זכאי לסעד המבוקש על ידו.

            אין מחלוקת כי הנתבע הוא בנם של הנתבעים 2 - 3, הבעלים והמנהלים של הנתבעת 4 בזמן עבודתו של התובע.

            לפי עובדות כתב התביעה, הנתבע רכש את הנתבעת 4 ברכישה פיקטיבית (סעיף 3).

            עוד לפי עובדות כתב התביעה, הנתבע הוא הבעלים החדש של בית העסק, הכולל את הציוד שהיה שייך לנתבעת 4 (סעיף 8).

            עוד לפי עובדות כתב התביעה, העבירו הנתבעים 2 - 3 את כל עסקה של הנתבעת 4 על שמו של הנתבע, במטרה להשתמט מחובותיה (סעיף 16). עוד לפי כתב התביעה, הנתבעים כולם חברו יחדיו, בצוותא ובכוונה תחילה, על מנת להשתמט מתשלום חובותיה של הנתבעת 4 לתובע (סעיף 26). בסעיף 47 מפורטות העילות השונות, כאשר ביחס לנתבע 1 נטען שידע על התרמית שביצעו הנתבעים 2- 3 והיה שותף למעשים אלה.

5.         עולה מהאמור, שעילת התביעה נגד הנתבע אינה נסמכת על היותו מנהל ובעל מניות בנתבעת 4 במהלך עבודתו של התובע שם, אלא, על כך שהיה שותף למרמה לריקון נכסיה של הנתבעת 4, או לכך שהתובע יעמוד כיום מול שוקת שבורה בבואו לגבות את חובו הפסוק.

            מבלי להביע כל עמדה באשר לנכונות עובדות כתב התביעה, הרי לפי המבחן שציינתי לעיל, אם יוכיח התובע כי הנתבע היה שותף למרמה שנעשתה על מנת להתחמק מהתחייבויות של הנתבעת 4, יכול שיהיה התובע זכאי לסעד המבוקש - כלפי הנתבע.

 6.        איני סבורה שזהו השלב להיכנס לשאלה, האם כאשר נקט התובע בלשון "תרמית" כוונתו הייתה לעוולת התרמית, לעוולות נזיקיות אחרות (שכן בכתב תביעתו התייחס גם לעוולת הרשלנות וראה גם סעיף 4 לתגובתו) או למרמה. יכול, שיידרש כי יבהיר זאת, אך לפי הוראות תקנות סדר הדין האזרחי נדרש פירוט העובדות ולא הוראות הדין. מכל מקום, אין זה השלב לדון בשאלה זו, בטרם הושלמו ההליכים המקדמיים בין הצדדים.